לכל אחד מאתנו יש את הסגנון שלו להתמודדות ברגעי מתח, אי הסכמה או ויכוח.
מה הסגנון שמאפיין אתכם ומה זה אומר על הצד השני בסיפור?
ויכוח בין זוג הורים: איך מקטינים את תחושת הריחוק ומייצרים קרבה?
לפי וירג'יניה סאטיר (מטפלת משפחתית וסופרת ידועה) ישנם ארבעה סגנונות תקשורת* שאנחנו משתמשים בהם כדי להסתיר את החולשה שלנו במצבי אי הסכמה:
1. הפייסן - מתנצל במהירות, מרגיש אשמה גדולה, משדר חוסר אונים, מנסה כל הזמן לרצות, מרגיש חסר ערך בלי בן/בת הזוג.
2. המאשים - מעביר את האשמה לצד השני, כדי שיחשבו שהוא החזק בסיטואציה. הוא מחפש פגמים, נוהג בעליונות, הוא ה"בוס". קולו קשוח ולעתים גם צועק.
3. השכלתני - מדויק, הגיוני ולא מראה שום רגש. הוא נראה רגוע ושולט בעצמו ואפשר להשוות אותו למחשב.
4. המטשטש - מנסה להסיח את הדעת ולטשטש את הנושא, לא עונה לעניין, מנותק ממה שאחרים עושים או אומרים, משתמש לעתים בהומור כדי לסטות מהנושא.
הטיפוס המאשים: יוצר ריחוק ופחד ומקשה על בניית יחסי אמון
אתם יכולים לנסות לשאול את עצמכם:
מה הטיפוס שלכם? האם הוא קבוע או משתנה כשאתם ליד אנשים שונים,
במצבים שונים? למה?
אם זיהיתם את עצמכם באחד מהטיפוסים נסו לחשוב איך אתם מרגישים עם זה ואיך זה גורם לאחרים להרגיש לידכם?
אם בן הזוג שלכם מנסה לפייס אתכם כל הזמן, ייתכן והוא מרגיש מואשם ומפחד מהתגובה שלכם, ולכן כדאי לחשוב אם אנחנו רוצים שהיקרים לנו יקשיבו לנו מתוך פחד, או מתוך רצון. אם את/ה נוטים לפייס לעתים קרובות את ילדיכם, זה עשוי לחזק אצלם את הנטייה להאשים. אם חבר שלכם כל הזמן מטשטש ומשנה נושא, ייתכן וההימנעות שלו מקונפליקט תרחיק אחרים מלבוא ולשתף אותו בתחושות שלהם, ואם אתם שכלתנים אתם עלולים לחסום את האפשרות להתקרב אליכם, במיוחד מבחינה רגשית.
אם אתם מזהים אצלכם או אצל אחד מהקרובים אליכם נטייה לאחד מהטיפוסים האלה, אז יש לזה סיבה פשוטה: אנחנו פועלים בכל אחת מארבע הדרכים האלה כדי לא להראות את החולשה שלנו. זה אנושי אבל אפשר גם לשלוט בזה כדי ליצור שיח יותר טוב.
הטיפוס החמישי: "המאזן" (מהמילה איזון)
הטיפוס המאזן מחובר לעצמו, הוא אמיתי ולא חושש להראות חולשה. מה שהוא מרגיש זה מה שהוא מבטא. הוא מנסה לבנות גשרים בינו לבין אחרים ולאסוף את החיובי מכל אחד מארבעת הטיפוסים האחרים. למשל: מהמאשים הוא לוקח את הישירות, הכנות ואת היכולת להגיד את הדברים במפורש בלי מסננות. מהפייסן הוא לוקח את רוח השלום, את הרצון לפתור את הבעיה ולהגיע להסכמה. מהמטשטש הוא לוקח את הקלילות, ההומור ואת הצורך לחזור לסדר היום. ומהאחרון, השכלתן, הוא לוקח את ההיגיון, הידע ואת החיבור למציאות.
אם הטיפוס הזה נשמע לא מציאותי או "מושלם" מדי, זה מובן, אבל הוא נותן תקווה לשינוי יותר מאשר ארבע התגובות האחרות.
אין דרך אחת מדויקת ומושלמת לפעול וכל אחד מאתנו לרוב פועל לפי הדרך שהוא רגיל אליה. אבל בפעם הבאה שאתם מרגישים שמישהו לוחץ לכם על נקודה רגישה (במיוחד אם זה מישהו שהיחסים אתו חשובים לכם או שהם ארוכי טווח), אולי שווה שתעצרו ותזכרו בטיפוס המאזן. תנסו לשאוב את הטוב מהטיפוס האוטומטי שלכם, ולראות מה מתאים לכם לקחת מהטיפוסים האחרים. שימו לב לתגובה האוטומטית שלכם ותקבלו החלטה מודעת אם התגובה הזו טובה לכם או לא. מה המילים שעמדו לצאת לכם מהפה? מה שפת הגוף שלכם מספרת? איך האהובים עליכם מגיבים לאוטומט הזה, ואיך זה משרת את היחסים ביניכם?
שווה להשקיע ולהתאמץ בשביל מי שחשוב לנו. אל תחכו לאחרים, קחו יוזמה וזכרו שהשינוי החיובי ביחסים קודם כל מתחיל אצלנו.
בהצלחה וחג שמח,
רונה
*מתוך הספר "המשפחה המודרנית", ורג'יניה סאטיר, 2011